בראיון חגיגי אמרה זהבה בן על עברה: "הייתי ילדה מאוד טובה. עדינה. אמא שלי, זכרונה לברכה, כשהייתי שואלת אותה איזו ילדה הייתי היא הייתי אומרת לי 'הלוואי שהיו לי עוד מאה בנות כמוך".
בראיון לחג שהעניקה לאתר מאקו דבירה זהבה בן על עברה כילדה, על החיים באח הגדול והעתיד: " הייתי ילדה מאוד טובה. עדינה. אמא שלי, זכרונה לברכה, כשהייתי שואלת אותה איזו ילדה הייתי היא הייתי אומרת לי 'הלוואי שהיו לי עוד מאה בנות כמוך. שקטות'. הייתי תלמידה טובה. עם מחברות מסודרות. לא היה לי תיק, כי לא היה כסף, אז הייתי הולכת עם שקית ניילון. אבל המחברות עצמן היו מסודרות והמורות אהבו אותי".
"ממש, ממש בהתחלה שלי, כשהייתי נגיד הייתי מופיעה במועדון בצפון, הייתי חוזרת לתל אביב, ואז הייתי לוקחת אוטובוס חזרה לבאר שבע. אבל לפעמים היה מאוחר, ולא רציתי להגיד לאף אחד, אז הייתי יושבת ומחכה עד הבוקר. לפעמים הייתי הולכת לים. פעם ישנתי על ספסל בים כל הלילה. אמרתי שאני אסע באוטובוס. לא היה לי אוטו ולא היה לי רישיון. לא היה לי בית בתל אביב. אפילו עוד לא היה לי כסף לשכירות. בתקופות יותר מאוחרות, נגיד אחרי שבן נולד, והיה קשה, אז שכרתי דירה קטנה. בן גר אצל אבא שלו, ואני לבד. רציתי רק שבן יהיה מוגן. לא היה אכפת לי מעצמי. כשהילד היה שואל, אמרתי לו, ככה זה עכשיו, ויהיה בסדר".
על הבנות של ימינו: "אני חושבת שהיום זה תקופה אחרת. הצעירות הן יותר ערניות. הן יותר מודעות. זה לא כמו אז. הם כולם מבינים בכסף מגיל צעיר. בגילן לא התעניינתי. לא הבנתי. הייתי ילדה. הייתי תמימה. אבל אל תדאג, היום זהו. היום אף אחד לא יכול לעבוד עליי".
על האח הגדול: "אף אחד לא יבין את זה עד שהוא לא יהיה במקום הזה. קודם כל, השעמום שם הורג. זה קורע את הנשמה. השעמום והגעגועים. ואז אתה נכנס לחדר ומתחיל לדבר. היו לנו שיחות שלא עשיתי בחיים. כשאתה במקום הזה, כל החיים שלך עוברים לפניך כמו סרט. ואתה מתחיל להיזכר. אבל אני לומדת מהטעויות שלי. אני מחבקת אותן. אני מתחזקת מהן. למרות שתראה, לא הכל סיפרתי. יש לי גבולות, אמרתי לך".
צילום: שי פרנקו
