עומרי חיון

סלבס מהקהילה חוזרים לגיל 15 ומשתפים בזיכרונות קשים מימיהם כנוער גאה

ללא שם

אוריאל יקותיאל, לאון שניידרובסקי, אביעד קיסוס, גל אוחובסקי, אסי לוי, פרידה הכט, קיי לונג, עברי לידר וידוענים נוספים. משתתפים בקמפיין לשינוי תמונת פרופיל בחזרה לימיהם כנוער גאה וחולקים זיכרונות מימים קשים, כחלק מפעילות חדשה של איגי (ארגון נוער גאה). 

הידוענים הסכימו להיפתח ולחלוק חוויות לא נעימות מגיל העשרה מול הגולשים, כדי להמחיש עד כמה חשובה פעילות התמיכה של איגי – ארגון הנוער הגאה. שבימים אלו פועל לאיסוף תרומות, להקמת גרעיני שנת שירות שיסייעו לנוער גאה בפריפריה.

למרות שנדמה כי אנו בעידן שמקבל נטייה מינית מכל סוג ומעניק להן במה בתוכניות הפריים טיים. במקומות רבים בארץ קיימות דעות קדומות כלפי קהילת הלהט"ב. נוער גאה הגדל בסביבה לא סבלנית ומחליט לצאת מהארון, עלול לחוות התנכלות בלתי פוסקת ולהישאר לבד מול הסביבה, המשפחה ועצמם.

10413311_10153350081473896_6230279075315779471_n

זה מה שהיה לסלבס הגאים להגיד-

אביעד קיסוס: "זה אני בגיל 15, עם המון שיער על הראש, ומעט מאוד חשק לחיות. ילד שמספר בדיחות כל הזמן, בתקווה שלעולם לא יישאל שאלה רצינית, כי אין סיכוי שיוכל לענות עליה. כמה שנים מאוחר יותר תיפתח הקבוצה הראשונה של ארגון הנוער הגאה בארץ, וזה יקרה בכפר סבא, העיר בה גדלתי; אבל באותם ימים, המציאות הכפר-סבאית שלי בודדה, חשוכה ודחוסה."

אוריאל יקותיאל: "היוש, אוריאל בן 15, הומואית עם שיער גולש ונטורל פורמולה. היה יחסית סבבה בהרצליה, אבל אני יודע שיש הרבה נערות ונערים כמותנו שהיום יום שלהם לא הכי פשוט בגלל שהם שונים."

גל אוחובסקי: "זה אני בן 15, מקווה שיהיה בסדר.. שכל הדברים האלה שאני יודע ומרגיש יסתדרו.. מביט על עטיפות התקליטים של דיוויד בואי ומקווה שהוא יציל אותי.."

פרידה הכט: "הנה אני בגיל 14 בערך, בטיול לסיני עם הנוער העובד והלומד. כבר אז הרגשתי שאני לא יכולה לבטא בשום מקום את הנטייה המינית שלי, שנחשבה בעיני החברה למחלה מדבקת. בסופו של דבר נאלצתי לעזוב את בית הספר, הבית והתנועה רק כדי להיות מי שאני. לא יצאתי עם כולם לנח"ל. הרגשתי אאוטסיידרית".

אסי לוי: "אוקייי…. אז בלי פילטרים ובלי בושה למרות שהאייטיז לא מחמיא לנו בעליל…הנה אני בת 15 כולל הכריות בכתפיות ותספורת דוראן דוראן – לי היתה סביבה תומכת ונאורה לגדול בה בתור נערה בקרית קריניצי שברמת גן אבל אני יודעת שיש הרבה נערות ונערים כמונו שהיום יום שלהם לא פשוט בגלל שהם שונים."

עברי לידר: "זה אני בגיל 15, לצערי לא היה אז ארגון כמו איגי, לשמחתי היום יש והוא מציע תמיכה נהדרת לכל כך הרבה אנשים צעירים שזקוקים לה, כדאי להמשיך ולקדם את הארגון החשוב הזה אני מזמין אתכם לעזור לאיגי לקדם שנות שירות שיעשו טוב להרבה נוער בכל הארץ."

קיי לונג: "אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שבכל פעם שאני רואה את התמונה הזו שלי אז בן 15 הוא צף ועולה בזכרוני. לא כולם יודעים, אבל גדלתי בבאר-שבע. ילד גבוה מאוד, נשי במראה וגם בגינונים. לא היה קשה להבחין מיד כי מדובר בילד שונה, בילד אחר. אך יחד עם זאת הייתי בעלת ביטחון עצמי.  במשך שנות ילדותי ספגתי לא מעט קריאות ומילות גנאי כמו – הומו, קוקסינל וכד' אבל כאמור, אני ילד עם המון ביטחון (שכנראה קיבלתי מהחברים הקרובים והמשפחה. ידעתי שלא משנה מי אני ומה יקרה – הם תמיד יאהבו אותי ויכבדו). תמיד הלכתי עם ראש מורם וכח נפשי אדיר. בהיותי בתיכון היה נער אחד שכל פעם שפגש בי היה צועק לעברי "אתה הומו, נכון? יואו אתה ממש נראה כמו בת, אתה קוקסינל!" מה שהפריע לי זה שהוא בכוונה תחילה היה מנסה להשפיל אותי ולהעליב, אמנם בתוך תוכי ידעתי שזה נכון אבל לא נתתי לזה להשפיע עליי או לגרום לי לחוסר ביטחון. בסוף אותה שנה מתקיים הטיול השנתי של כיתה י'. נוסעים לצפון, אנחנו מתחלקים לחדרים ואני כמובן בחדר של הבנות. בלילה כשכולם נכנסו לכנרת וחגגו עם מוזיקה וגיטרה ניגשתי לחדר של חבר מהכיתה. נכנסתי במפתיע ולתדהמתי ממש אני רואה את הבחור המציק באקט מיני עם בחור אחר. יצאתי מיד אבל אני מודה שהרגשתי הקלה. בהמשך הבנתי שאת כל הכעס וחוסר הקבלה העצמית שלו הוא מוציא עליי. יום למחרת ניגשתי לדבר איתו ואמרתי לו שמה שראיתי יישאר ביננו אבל זו הפעם האחרונה שהוא קורא לי בשמות או מנסה להעליב אותי או מישהו אחר. הוא כמובן הסביר את זה ש"לא הבנתי נכון את מה שראיתי, הוא היה שיכור וכו…" אבל אני הבנתי.  מאז הבחור לא הציק לי או לאף אחד אחר. כעבור שנים עברתי לתל אביב, התחלתי להופיע במועדוני לילה הפכתי לקיי לונג המפורסמת. לפני מספר שנים פגשתי את אותו הבחור. הוא כבר לא אותו בחור, הוא בחורה יפה מלאת בטחון ושלמה עם עצמה. לי הייתה סביבה קרובה מחזקת ומקבלת כדי לגדול בה אבל אני יודעת שיש הרבה נערים ונערות כמונו שהיום-יום שלהם לא פשוט בגלל שהם שונים. נערים שזקוקים ליד, כתף, חיוך או אפילו רק מילה טובה במקום הנכון. כמאמר השיר – כולנו זקוקים לחסד".

לאון שניידרובסקי: "טוב, אז זה אני בגיל 15. צולם אי שם שם באיזה טיול שנתי זניח, מהמעטים שהצטרפתי אליהם, בעיקר בגלל שפשוט לא הרגשתי שייך. את גיל היסודי והחטיבה ביליתי בבית ספר בשם ת"לי, בית ספר מסורתי בדגש על ערכים של יהדות ודת. תשע שנים ביליתי במקום הזה, פיתחתי חברויות ואפילו הצלחתי לא לסבול יותר מידי מהקנטות סטייל "הומו" ו-"קוקסינל", אבל אז הגיע הרגע לעזוב ולעבור לליגה של הגדולים, לתיכון- אנשים חדשים, מאיימים, כאלה שלא באמת מכירים אותי ובוודאי ישפטו אותי עוד לפני שישאלו איך קוראים לי. אני לא אשכח שניסיתי לעשות הכול כדי לא למשוך תשומת לב הכרחית, ניסיתי לעבוד על קול גברי יותר, להתלבש בבגדים רחבים והזנחתי את עצמי לגמרי, אבל זה לא באמת עזר, ילד בשם ג'ורג' וחבריו הבריונים חיכו לי מחוץ לדלת כמעט כל הפסקה עד שלבסוף לקראת כיתה י"א נמאס להם והם החליטו לעזוב אותי לנפשי. איך שרדתי? אני חושב שבניתי לעצמי מעין עולם טוב יותר וכמובן ששקעתי עמוק בלימודים, בלי יציאות, בנים, אהבות, כלום. האור היחידי הייתה המשפחה הסופר תומכת שלי וכמובן החברים.היום, הרבה אחרי האח הגדול אני במקום שונה לחלוטין, אני כל כך שמח לעזור לבני נוער צעירים, גם בתור תפקידי כמנהל מחלקת הנוער במשרד הפרסום "טינק" וגם בתור אדם גיי גאה שנמצא בתקשורת. אני רואה את הנוער של היום וכל כך שמח שיש להם דמויות לחיקוי, פתיחות והרגשה של שייכות, אבל לצערי יש עוד הרבה על מה לעבוד. בשביל זה יש את איגי, ארגון מדהים שתומך, עוזר ומייעץ לצעירים שבאמת לא יודעים לאן לפנות וצריכים אוזן קשבת, כי מה לעשות, יש עוד ערים חוץ מת"א!!!"

11058703_10153340810798139_1708351508233286573_n

22

11259507_919285148129774_1946886744862679561_n

unnamed (2) unnamed unnamed (4) unnamed (3) unnamed (1)

 

דילוג לתוכן